במדריך זה נסביר מהו היצף, מה אינו נחשב יבוא בהיצף, איך קובעים את שיעור ההיצף ועוד.

היטלי סחר והיצף – מדריך ליבואנים וליצרנים

במדריך זה נסביר מהו היצף, מה אינו נחשב יבוא בהיצף, איך קובעים את שיעור ההיצף ועוד.
1. מהו היצף?
2. קביעת שיעור ההיצף
1. מהו היצף?

טובין נחשבים כמיובאים במחירי היצף כאשר מחיר הייצוא שלהם לישראל נמוך ממחיר המכירה של היצרן בחו"ל, ברמת מסחר דומה (בלשון החוק: המחיר המקובל). מחיר הייצוא הינו המחיר אשר משלמים היבואנים בישראל עבור הטובין.

המחיר המקובל הינו מחיר המכירה של הטובין במדינת הייצור. אם מחיר הייצוא נמוך מהמחיר המקובל (לאחר התאמות שנעשות על מנת להבטיח כי ההשוואה בין המחירים הוגנת), הרי זה יבוא בהיצף.

מה אינו היצף?

עצם קיומו של מחיר יבוא נמוך אינו יכול לשמש עילה להגשת תלונת היצף. יבוא זול שמחירו נמוך ממחירי השוק המקומי או ממחירי יבוא המגיע ממקורות אחרים, אך אינו נמוך מהמחיר המקובל, לא ייחשב כיבוא בהיצף.

אם שיעור ההיצף הנגזר מהתלונה נמוך מ- 2%, לא ייחשב היבוא ליבוא בהיצף.

האם ההיצף חוקי?

המכירה במחירי היצף, כשלעצמה, אינה אסורה על פי חוק ואף לא על פי ההסכמים הבין לאומיים. אם נגרם או עלול להיגרם נזק כתוצאה מן היבוא בהיצף, רואים בכך פגיעה בכללי הסחר ההוגן, המאפשרת למדינה הנפגעת להתגונן מפני היבוא בהיצף בדרך של הטלת היטל על היבוא. החוק המסדיר הטלת היטל היצף הוא חוק היטלי סחר, התשנ"א- 1991  (להלן, החוק), אשר נכנס לתוקף ב- 1.1.1991 החוק ביטל את החוק למניעת היצף שנחקק ב- 1978.

החקיקה הישראלית נסמכת, ברוב הוראותיה, על עקרונות המקובלים לגבי נושאים אלו בהסכמי הסחר הבינלאומיים ודומה לחקיקות הלאומיות של מרבית שותפי הסחר של ישראל ובכלל זה של המרכזיות שבהן, האיחוד האירופי וארצות הברית.

בצד ההכרה בחשיבות הסחר החופשי קיימת הסכמה רחבה בעולם כי על הסחר החופשי להיות הוגן. על יסוד הכרה זו הסכימו 130 המדינות המאוגדות בארגון הסחר הבינלאומי, לנקוט באמצעים נגד היצף. תוכנית הליברליציה בייבוא והחשיפה, עליהם הוחלט בישראל, האיצו את קבלת חוק היטלי סחר בשנת 1991.

2. קביעת שיעור ההיצף

יבוא בהיצף מתקיים כאשר מחיר היצוא נמוך מהמחיר המקובל. שיעור ההפרש בין שני המחירים הללו ביחס למחיר היצוא מכונה "שיעור ההיצף".

קביעת מחיר היצוא
מחיר היצוא הוא כאמור המחיר ששולם בפועל בעד הטובין שנמכרו ליצוא. מחיר היצוא מחושב כממוצע משוקלל של כל עסקאות היצוא לישראל של הטובין, מתוצרת היצרן הנלון, בתקופה הנחקרת, במחירי שער המפעל, היינו מחיר הייצוא ללא הוצאות הובלה כלשהן.

קביעת המחיר המקובל
המחיר המקובל הוא כאמור המחיר בו נמכר מוצר התלונה לצריכה מקומית בארץ הייצור. חישוב המחיר המקובל מורכב יותר מאשר חישוב מחיר היצוא. החישוב הבסיסי שבו יש לנקוט, אלא אם מתקיימות נסיבות מיוחדות, הוא המחיר הממוצע המבוסס על המכירות שאינן מיועדות ליצוא, במהלך העסקים הרגיל של היצרן נשוא התלונה, במכירת טובין זהים או דומים לאלה המיועדים לייצוא לישראל. המחיר המקובל מבוסס על סך המכירות בתקופה הנחקרת, כמו מחיר היצוא הוא נקבע כמחיר בשער המפעל. בהתקיים נסיבות מיוחדות המחיר המקובל נקבע באופן שונה.

האם ניתן לבצע התאמות מחירים? החוק קובע את הכללים להשוואת המחיר המקובל למחיר היצוא השוואת המחירים העדיפה היא במחירי שער המפעל. אם לא נמצאו נתונים בתנאי מכר דומים יש לבצע התאמות כדי להביא את המחיר המקובל ומחיר היצוא לבסיס בר השוואה.

להלן דוגמאות להתאמות שניתן לבצע במחירים:

שוני במאפיינים פיסיים –  במקרים בהם המרכיבים הפיסיים של המוצר המיוצא שונים מאלה של  מוצר הנמכר בשוק המקומי יש לבצע התאמה בגין שוני זה. דוגמאות לתכונות פיסיות: הרכב חומרי הגלם, צורה פיסית, צורת הופעתם  בשווקים השונים וכדומה.
אריזה – לעתים האריזה של המוצרים המיועדים לייצוא שונה מאריזת המוצרים המיועדים לשוק המקומי. אם קיים שוני בעלויות האריזה, יש לבצע התאמה בגין שוני זה.
הנחות כמות – במקרים בהם קיים שוני ניכר בין כמויות המוצר הנמכר לשוק המקומי לבין כמויות המוצר המיוצא, יש לבצע התאמה בגין הנחת כמות.
רמת סחר – במקרים בהם רמת הסחר בה נמכר המוצר בשני השווקים, יצוא ומקומי, שונה יש לבצע התאמה, לאותה רמת סחר. 
הובלה וביטוח –  במידה ועלויות ההובלה (ימית ויבשתית) והביטוח, אותן נושא היצרן בגין העברת  הטובין ממפעלו לנקודת המסירה לקונה עצמאי, כלולות במחיר, יש לנכותן  מהמחיר.
אשראי – במקרים בהם תנאי האשראי במכירות ליצוא שונים מתנאי האשראי של המכירות המקומיות, יש לבצע התאמה. על מנת לבצע את ההתאמה, דרושות ראיות על ימי האשראי וגובה הריבית.
רשימת התאמות זו אינה ממצה. אם קיימים הבדלים נוספים בין המוצר הנמכר בשוק המקומי לבין המוצר המיוצא, יש  ליידע את הממונה על כך.

עוד מאמרים